מתוך שיעורי הרב אלחנן פרץ שליט"א בדיני ממונות, נזיקין והלכות גזילה
מותר לשבור את החבית אם אין שום דרך אחרת לעבור, אך אם ניתן להזיז אותה – אסור לשבור.
יסוד הדין (סוגיה הקשורה לחושן משפט סימן שצב) קובע כי אדם המניח חפצים וחביות ברשות הרבים שלא כדין, וסותם בכך את מעבר בני האדם, נחשב כמזיק ומצר את צעדי הציבור.
- התנאי המוחלט למעשה: בבית המדרש חידדו (על פי דברי רבי אליהו בדיון והסוגיה בסימן שצז) שיש לבחון האם מדובר במצב שבו "סתם את כל הדרך" ולא הייתה שום אפשרות פיזית לעבור. אם עובר האורח היה ממהר או דחוק, ולא הייתה לו דרך אחרת לעקוף או להרים את החבית מבלי לשבור אותה – מותר לו "לעשות דין לעצמו" ולשבור את החסימה כדי לעבור, והוא פטור מלשלם. אך אם היה יכול להרים את החבית ולהזיזה הצידה בקלות ללא שבירה, ובחר לשבור אותה ברשלנות או בכעס – הוא נחשב למזיק בידיים ומחויב לשלם לבעל החבית את שוויה.
התשובות נערכו על פי שיעורי הרב אלחנן פרץ שליט"א ועל פי פסקים שקיבל מאת הגאון רבי חיים פנחס שיינברג זצ"ל ומגדולי הפוסקים, והן לעיון בלבד. אין לסמוך על האמור כאן להלכה למעשה, ובשאלה פרטית יש לפנות לרב או לבית הוראה.