מתוך שיעורי הרב אלחנן פרץ שליט"א בדיני ממונות, נזיקין והלכות גזילה
אדם שנכנס לחצר או לשדה של חברו שלא ברשות, ונטע שם אילנות או בנה שם מבנה מבלי לקבל את הסכמת הבעלים – ההלכה מבחינה בזה בבירור בין שדה העשויה ליטע לבין שדה שאינה עשויה ליטע:
- שדה העשויה ליטע: אם מדובר בשדה המיועדת לנטיעות ולחקלאות, בסוגיה זו (הקשורה לחושן משפט סימן שע"ה). הבעלים אינו יכול לומר לנוטע "קח את אילנותיך ולך", מפני שהשביח את נכסיו בדרך המקובלת.
- שדה שאינה עשויה ליטע: אם השדה אינה מיועדת לנטיעה (כגון חצר בית המיועדת לתשמיש אחר), בסוגיה זו (הקשורה לחושן משפט סימן שע"ה). יתרה מזו, בעל השדה רשאי לומר לנוטע: "קח עציך ואבניך ולך", ואינו חייב לשלם לו דבר.
בשיעור הובאה דוגמה לאדם שנסע לחוץ לארץ לתקופה ממושכת, ובא שכנו ובנה בתוך חצרו מחסן או נטע גינה נויית. ככשב הבעלים ותבע להחזיר את המצב לקדמותו, פסק בית הדין שאם החצר לא יועדה לכך – הרשות ביד בעל החצר להדריך את השכן לפנות את הנטיעות והמבנה מבלי לשלם לו על טרחתו.
התשובות נערכו על פי שיעורי הרב אלחנן פרץ שליט"א ועל פי פסקים שקיבל מאת הגאון רבי חיים פנחס שיינברג זצ"ל ומגדולי הפוסקים, והן לעיון בלבד. אין לסמוך על האמור כאן להלכה למעשה, ובשאלה פרטית יש לפנות לרב או לבית הוראה.