מתוך שיעורי הרב אלחנן פרץ שליט"א בדיני ממונות, נזיקין והלכות גזילה
האדם שאכל מוגדר כמי ש"אכל דבר גזול" ובעל האירוע רשאי לתבוע אותו, אך התשלום מוגבל לדמי "בשר בזול" בלבד (כשני שלישים ממחיר השוק הבסיסי).
- יסוד החיוב: בשעת האכילה, בעלי האולם או בעל השמחה כביכול הניחו את האוכל בצורה פתוחה, אך זוהי "הסכמה בטעות" למפרע, שכן הניחו זאת רק עבור אורחים מוזמנים ששילמו עליהם. טעות ממונית מתבטלת למפרע, והאוכל נחשב כרכושו של בעל האירוע.
- רצה מזה גובה ורצה מזה גובה: השולחן ערוך (סוגיה הקשורה לחושן משפט סימן שסג) פוסק שבגזלה קיימת שאכלה אדם שלישי, הנגזל יכול לתבוע ישירות את האוכל בפועל. היות והאוכל שגג ולא ידע שמדובר באוכל פרטי, הוא נידון כנהנה בשוגג. לפיכך, אין מחייבים אותו במחיר מנה מלא של האולם (למשל 250 ש"ח), אלא שמים כמה כסף אדם כזה היה מוכן לשלם מרצונו על ארוחה פשוטה כזו בביתו – דין המוגדר "דמי בשר בזול" (שני שלישים מהמחיר הריאלי).
התשובות נערכו על פי שיעורי הרב אלחנן פרץ שליט"א ועל פי פסקים שקיבל מאת הגאון רבי חיים פנחס שיינברג זצ"ל ומגדולי הפוסקים, והן לעיון בלבד. אין לסמוך על האמור כאן להלכה למעשה, ובשאלה פרטית יש לפנות לרב או לבית הוראה.