מתוך שיעורי הרב אלחנן פרץ שליט"א בדיני ממונות, נזיקין והלכות גזילה
אסור לשכן להזרים או לפלוט עשן וריח כבד של סיגריות או נרגילה ישירות אל תוך דירתו של חברו, ובית הדין יפעיל צווי מניעה חריפים כדי לכפות עליו להפסיק.
בסוגיית נזקי שכנים ברשות היחיד, פסק הדין נסמך על הלכה ברורה בשולחן ערוך בדין "קוטרא ובית הכיסא" (עשן וריח רע):
- נזקים שאין להם חזקה: הגמרא במסכת בבא בתרא (דף כג) קובעת כי עשן וריח רע הם נזקים קשים ביותר לגוף ולבריאות, ועל כן דייר בבית משותף לעולם אינו יכול לטעון "החזקתי לעשן" או "התרגלת אליי".
- מזיק בידיים מדין אש: עשן הנפלט מחלון קומה תחתונה ועולה ישירות מכוח הרוח המצויה אל חלונו הפתוח של השכן מלמעלה, מוגדר כנזק ישיר וודאי בגופו של השכן, ואינו נחשב ל"גרמה" רחוקה. המעשן מודע לנזק, ואם השכן מתרה בו והוא ממשיך, הרי הוא כמדליק אש ומוציא מפגע לחצר חברו, ולכן חובה עליו למנוע את כניסת העשן או להפסיק לעשן באותו מקום.
התשובות נערכו על פי שיעורי הרב אלחנן פרץ שליט"א ועל פי פסקים שקיבל מאת הגאון רבי חיים פנחס שיינברג זצ"ל ומגדולי הפוסקים, והן לעיון בלבד. אין לסמוך על האמור כאן להלכה למעשה, ובשאלה פרטית יש לפנות לרב או לבית הוראה.