מתוך שיעורי הרב אלחנן פרץ שליט"א בדיני ממונות, נזיקין והלכות גזילה
קבוצה ששכרה יחידת נופש או צימר לפי תמחור קבוע למספר נפשות קצוב, ובמהלך השהות הצטרפו אליהם חברים נוספים שישנו על הרצפה מבלי להשתמש במיטות נוספות – ההלכה מבחינה בין שני מצבים:
- אם האורחים הנוספים שילמו מעות לקבוצה הראשונה: חובה להעביר את המעות לבעל הצימר, מפני שאין השוכר רשאי להשתכר בנכסי חברו.
- אם האורחים הנוספים לא שילמו מעות והגיעו בחינם: כיוון שהדירה מושכרת כולה לקבוצה הראשונה, והאורחים הנוספים לא השתמשו במיטות ולא גרמו שום הפסד לבעל המקום (והמים והחשמל נמדדים במונים מדוייקים) – בדיעבד אין בעל המקום יכול לתבוע תשלום נוסף על המגורים על הרצפה, מפני שזהו "זה נהנה וזה לא חסר". אמנם, לכתחילה חובה לקבל את רשות בעל הבית מראש (סוגיה הקשורה לחושן משפט סימן שס"ג).
בשיעור הובאה דוגמה לבחורי ישיבה ששכרו דירת נופש לשמינית. בחוזה סוכם על חמישה בחורים. בלילה הגיעו חמישה בחורים נוספים וישנו על השטיח ברצפה. בעל הצימר תבע תשלום כפול. הובהר בשיעור: אם הבחורים החדשים לא שילמו דבר ולא נגרם שום קלקול או הפסד למיטות ולרכוש – בדיעבד פטורים מתוספת תשלום, אך לכתחילה ראוי להתנות זאת מראש.
התשובות נערכו על פי שיעורי הרב אלחנן פרץ שליט"א ועל פי פסקים שקיבל מאת הגאון רבי חיים פנחס שיינברג זצ"ל ומגדולי הפוסקים, והן לעיון בלבד. אין לסמוך על האמור כאן להלכה למעשה, ובשאלה פרטית יש לפנות לרב או לבית הוראה.